<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ס'</h1>
<h2>דף פב מב</h2>
ומה שיושבין עם האבל לפני בית הכנסת בשבת ומלוין אותו לביתו, אומר אבי העזרי שיש להביא סמך לדבר מהא דתנן במסכת מדות כל הנכנסין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מי שאירעו דבר שמקיף לשמאל, אמרו לו מה לך מקיף לשמאל, שאני אבל, השוכן בבית הזה ינחמך, שאני מנודה, השוכן בבית הזה וכו', ואע"ג שהתם לא מפורש שבשבת עושין כן, בפירקי דר' אליעזר בסוף פרק ט"ז מפורש כן והכי איתא התם, ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הקב"ה, כשבנה שלמה את בית המקדש בנה שני שערים אחד של חתנים ואחד של אבלים ושל מנודים, והיו ישראל הולכים בין שני השערים הללו ויושבין שם, והנכנס בשער חתנים היו יודעים שהוא חתן ואומרים לו מי ששיכן שמו בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא אבל ואומרים לו מי ששיכן שמו בבית הזה ינחמך, והנכנס בשער אבלים ואין שפמו מכוסה היו יודעים שהוא מנודה והם אומרים לו מי ששיכן שמו בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חבריך ויתן בלבם שיקרבוך, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ומשחרב בית המקדש התקינו חכמי ישראל שיהיו האבלים והחתנים הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואנשי המקום כולם רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין עמו לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתם בגמילות חסדים עד כאן לשון המדרש, ואע"ג דפרהסיא הוא, משום מצוה שאני, ומשום שהוא פרהסיא אמרינן (שבת י"ב ב') בקושי התירו לנחם אבלים בשבת, והאי דקאמר דיושבין עמו לארץ, משום שרוב עם לא סגי בלאו הכי.
